קראופוליס בע"מ נ' בטיג איי אל בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות בסכום של 300,000 ₪.

2.עסקינן בתביעה לצו מניעה קבוע, מתן חשבונות ופיצוי כספי בסך 200,000 ₪ שעילתה גזילה נטענת של סודות מסחריים בבעלות התובעת. התובעת טוענת כי פיתחה תוכנה מסויימת שעניינה מכירת כרטיסים למופעי בידור, וכי הנתבעים נחשפו לתוכנה זו, גזלו את סודותיה המסחריים של התובעת ועשו בהם שימוש לצורך פיתוח תוכנה מתחרה.

3.יצויין כי ביום 21.6.2011 דחה בית המשפט (כב' סגן הנשיאה השופט י' זפט) את בקשתה של התובעת לסעדים זמניים, ובשולי החלטתו ציין כי "סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה אינם עולים על הסיכוי שהתביעה תידחה." עוד נקבע באותה החלטה כי הוצאות הבקשה, בסך 50,000 ₪, תהיינה לפי התוצאות בתיק העיקרי.

4.הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה על ידי חברה שאין בה פעילות כלכלית של ממש ואין לה נכסים. בעל מניותיה הוא תושב חוץ. גם העובדה שבית המשפט כבר קבע הוצאות בסך 50,000 ₪ לפי התוצאות, מצדיקה חיוב בערובה גבוהה. כמו כן, יש הצדקה לחייב את התובעת בערובה, מכח החזקה הקבועה בדין ובפסיקה.

5.מנגד, התובעת טוענת כי אין מקום לחייבה בערובה. לדידה, מדובר בתביעה בעלת סיכויי הצלחה גבוהים, והנתבעים נחלצו בעור שיניהם מסעדים זמניים נגדם, לנוכח המגבלה האובייקטיבית לברר את סיכויי ההצלחה של התביעה במסגרת הליכים של סעד זמני. עוד נטען כי דין הבקשה להדחות מחמת העדר תצהיר לתמיכה בה. התובעת מוסיפה וטוענת כי היא נהנית מאיתנות פיננסית, אין לה התחייבויות והיא בעלת נכס יקר ערך- זכויות בתוכנה מובילה בתחומה. כמו כן, התנהגותם הקלוקלת של הנתבעים מצדיקה המנעות מחיוב בערובה. לבסוף טוענת התובעת כי סכום הערובה המבוקשת הוא דמיוני וחסר הצדקה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה באופן חלקי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

7.ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (1990) פ"ד מד(1) 647, 650- 652 נפסק כי:

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."

קיימת איפוא חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בערובה להוצאות, ומכאן שנטל הראיה לסתור את אותה חזקה מוטל על החברה. חזקה זו מצאה לה ביטוי סטטוטורי מפורש בהוראת ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") המטיל על תובעת שהיא חברה את נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, וקובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

8.ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתר משפטי) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). ... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). ... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ...

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ... "

ראה גם רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם באתר משפטי):

"עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ... המשיבה אף לא הראתה כי הנסיבות הקונקרטיות מגלות טעם לפוטרה מהפקדת ערובה ובאשר לסיכויי התביעה – איני מוצאת כי המדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד ועל כן, בהתאם לאמות המידה עליהם עמדתי לעיל, אין מקום לייחס משקל מכריע לשיקול זה."

9.במקרה דנן, לא הרימה התובעת את נטל הראיה המוטל עליה בנוגע להוכחת מצבה הכלכלי. התובעת לא צירפה ראיות של ממש להוכחת יכולתה הכלכלית לשלם את הוצאות המשפט היה והתביעה תידחה. בבעלותה נכס אחד ויחיד- תוכנת מחשב. מטבע הדברים הערכת שוויו של נכס זה היא בעלת אופי ספקולטיבי ולא ניתן לקבוע כי מדובר בנכס שיש בו כדי להבטיח את תשלום הוצאות המשפט, היה והתביעה תידחה. התובעת גם לא צירפה דו"חות כספיים או דפי בנק, להוכחת מצבה הפיננסי. העובדה שאין לה חובות ולא נרשמו שעבודים על נכסיה, אין בה די לענין זה. גם העובדה שהבקשה לחיוב בערובה אינה נתמכת בתצהיר אינה מועילה לתובעת, שכן הנטל להוכחת יכולת כלכלית מוטל על התובעת, ולא הנתבעים הם שצריכים להביא ראיות בדבר העדר יכולת כלכלית של התובעת.

10.לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לתובעת פטור מהפקדת ערובה. בענין זה יש ליתן משקל מיוחד להחלטתו של כב' סגן הנשיאה מיום 23.6.2011, לפיה "סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה אינם עולים על הסיכוי שהתביעה תידחה", שהרי החלטה זו ניתנה לאחר שמיעת חקירות של מצהירים. ברי איפוא כי לא ניתן לקבוע שסיכויי ההצלחה בתביעה הם כה גבוהים עד שאין צורך להעמיד בטוחה כלשהי להוצאות הנתבעים היה והתביעה נגדם תידחה.

11.יחד עם זאת, אין כל הצדקה להטלת ערובה בסכום של 300,000 ש"ח. על פני הדברים, לא נראה כי ניהול ההליכים צפוי להיות מורכב באופן חריג וכי אם התביעה תידחה בסופו של דבר, יושתו על התובעת הוצאות בסכום כה גבוה. מאידך, יש ליתן משקל לכך שהוצאות הליכי הסעד הזמני לבדן הסתכמו בסכום של 50,000 ₪, ואם התביעה תידחה, הרי שסכום זה יתווסף להוצאות שיושתו על התובעת.

12.בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסכום של 100,000 ₪, סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבעים לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התביעה.